אילן כרמון בטיחות בע"מ נ' אלום גולד בע"מ ואח'

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת השופט אבי פורג אשר פסק לב"כ המבקשת שכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪ .

בפני ביהמ"ש קמא התנהל דיון בתובענה, בו נשלחה למבקשת הודעת צד שלישי 2. במהלך הדיון, הגיעו הצדדים לידי הסדר פשרה, לפיו תדחה התביעה נגד המבקשת, ובאשר להוצאות המגיעות למבקשת, הוסכם ביניהם כי הצדדים יטענו לענין זה וביהמ"ש יקבע את סכום שכ"ט המגיע למבקשת על פי טיעוניהם.

ב"כ המבקשת טען בפני ביהמ"ש קמא, כי על פי הסכם שכ"ט שבינו ובין המבקשת על המבקשת לשלם לו בגין טיפולו בתביעה סך של 10,000 ₪, וכי על ביהמ"ש לפסוק לו סכום זה באשר התביעה נגד המבקשת נדחתה.

ביהמ"ש קמא, לאחר שעיין בטיעוני הצדדים קבע כי שכ"ט המגיע למבקשת הינו 3,000 ₪ בלבד. וזאת מאחר והצדדים הגיעו לידי הסכם פשרה. על החלטה זו מערערת כאמור המבקשת.

ב"כ המבקש טוען כי על פי פסיקת ביהמ"ש העליון, צד שזוכה בתביעתו זכאי להחזר מלוא הוצאותיו ועל ביהמ"ש לכבד הסכם שבין בעל דין לעורך דינו באשר לגובה שכר טרחה ולפסוק לו את הסכום בו התחייב. לפיכך שגה ביהמ"ש קמא באשר לא קיבל את טענות המבקשת ולא פסק לה שכר טרחה בגובה הסכום שהתחייבה לשלם לעורך דינה.

דין הבר"ע להדחות.

אכן, כעיקרון על ביהמ"ש לפסוק שכר לבעל דין הזוכה בתביעתו באופן שלא יגרם לו חסרון כיס. ובית המשפט אמור לכבד הסכמים לתשלום שכר טרחה. אולם מובן, שאין ביהמ"ש רשאי לחרוג משכר שנראה סביר והגיוני בנסיבות הענין, רק משום שבעל דין התחייב לשלם לפרקליטו סכום כלשהו בגין שירותיו.

ובעניננו. הסכם שכ"ט שבין בעלי הדין היה לתשלום שכר הטרחה בגין ניהול התובענה. התובענה הסתיימה בפשרה לאחר שהתקיימו 5 דיונים בקדם משפט, ומבלי שהתנהלו דיונים בהוכחות. בנסיבות אלה בהם לא התנהל המשפט עד תומו, אין מקום להתערב בהחלטתו הסבירה של ביהמ"ש קמא, שפסק למבקשת סך של 3,000 ₪ ולא את הסכום שהוסכם בין המבקשת ובין פרקליטה לגבי ניהול ההליך כולו, וזאת מאחר שההליך הסתיים בפשרה.

אשר על כן, אני דוחה את הבר"ע.

בנסיבות הענין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

הפיקדון שהופקד יוחזר למפקידו.

המזכירות תשלח עותק לפסק דין זה לבעלי הצדדים.

ניתן היום, י"ג אדר א תשע"א, 17 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: